משפטים

מאזניים – ביטוי לצדק. Arthimedes/shutterstock.com

פסוק ב עוסק בדינים חברתיים המורים לבני ישראל לא להיגרר אחרי רבים לעשות מעשה רע, לא לנטות אחרי רבים להטות את הדין ולא להעיד על דבר שלא התרחש כדי להטות את הדין. פרשנים אחדים סבורים שהפנייה היא לא דווקא לאדם הפשוט, אלא לשופטים ולדיינים של החברה.
בכל מקרה, אמירה זו תקפה תמיד, גם לאדם הפשוט ובטח לשופט שההכרעה על פי הצדק מונחת על כתפיו.

אלת הצדק sebra/shutterstock.com

במיתולוגיה היוונית הייתה תמיס אלת הצדק, וּמְפָרֶשֶׁת רצון האלים בענייני מוּסָר.
עיניה המכוסות מייצגות צדק ללא הטיית משפט, צדק שאינו מושפע מִמַרְאֶה עיניים – לעשיר אין יתרון על פני העני, ליפה אין יתרון על פני היפה פחות.
בידה האחת מאזני הצדק, המסמלים את השוויון של כל בני האדם בפני החוק, ובידה השנייה חרב, המייצגת את סמכותו של בית המשפט להעניש.

אנטוניו קנובה, "צדק", 1792, תבליט. אוסף Gallerie di Piazza Scala, מתוך ויקשיתוף

תבליט של אלת הצדק, פריט מתוך שלוש-עשרה יציקות גבס של דמויות מהמיתולוגיה שיצר הפסל האיטלקי אנטוניו קנובה (1822-1757).
תבליט הוא יצירת אומנות ספק דו-ממדית ספק תלת-ממדית. מרחוק או מקדימה התבליט יכול להיראות כמו ציור, אך חלקים ממנו יוצאים החוצה מהיצירה ודומים יותר לפסל. רואים זאת בבירור אם מביטים ביצירה מהצד.
המאזניים המאוזנים שהָאֵלָה מחזיקה בידה מסמלים יושר ומשפט צדק ללא הטיות. האומן הבליט את חשיבותם של המאזניים בכך שהקדיש להם חצי משטח היצירה.

מפת גבולות הארץ והארצות הסובבות את כנען. כרטוגרפיה: ד"ר אורנה צפריר-ראובן

גבולות הארץ המובטחת נזכרים כבר בברית בין הבתרים בספר בראשית. הגבולות תוחמים את השטח שבין נהר הפרת לנהר הנילוס. הגבולות לא היו מעולם גבולות ממשיים, אך ביניהם היו תחנות הנדודים של השבטים העברים הקדומים. במהלך ההיסטוריה של עם ישראל היו הגבולות האלה מעין מִשְׁאֶלֶת לב, שכולם ציפו שתתגשם ביום מן הימים.

“לבית התקיעה“, כתובת עברית על מעקה מהר הבית. חפירות הכותל בפינה הדרום-מערבית של הר הבית, ירושלים. התקופה ההרודיאנית, המאה ה-1 לפני הספירה. אוסף רשות העתיקות. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי דוד חריס

פירוש המילה "רגלים" בלשון המקרא הוא "פעמים". שָׁלֹשׁ רְגָלִים – שלוש פעמים, כינוי לשלושת המועדים שהתורה ציוותה לעלות בהם לרגל לירושלים, לבית המקדש: פסח, שבועות וסוכות.

פיטס, קנקן אגירה גדול. תקופת הברזל. באדיבות רשות העתיקות. בקנקני אגירה כאלו אספו את התבואה ושמרו עליה לאורך השנה.

בתקופת המקרא נהגו לשמור ולאגור את המזון בכלי חרס גדולים כמו כלי החרס שבתמונה (שנקרא פִּיטָס).
את כל הדגן: החיטה, השעורה, שיבולת השועל, הדוחן ועוד נהגו לאגור ולשמור בכלי חרס גדולים. גם את יבול האסיף – תהליך איסוף הפרי מהכרמים ומהמטעים שמרו בקנקנים גדולים.

שוחד – טובת הנאה, תשלום או שירות, הניתנים בחשאי לנושא תפקיד וגורמים לו לעזור במסגרת תפקידו לנותן השוחד.

עם ישראל מקבל חוקים ומשפטים שמסדירים את חיי החברה וגם קובעים ערכים רצויים.

ארגון "אנימלס"